אוניית הקיטור (א/ק) שלום הייתה אוניית הדגל של צי הסוחר הישראלי. ועדה בראשות נשיא המדינה יצחק בן-צבי בחרה את שם האונייה, על פי הצעה של המשורר אברהם שלונסקי. פולה בן-גוריון, אשת ראש הממשלה דוד בן-גוריון, הייתה הגברת המשיקה, שהעניקה לאונייה את שמה בטקס רשמי.

צבי הרמן, מנהל קווי הנוסעים של צים, גייס לפרויקט העיצוב הפנימי של האונייה את האדריכלים הבכירים בישראל דאז, דורה גד, אל מנספלד ואריה נוי. הוא פנה לאמנים ישראליים צעירים ובולטים, וכן לאמנים בין-לאומיים חשובים, על מנת שיצרו עבודות אמנות במיוחד עבור האונייה. האונייה תוארה לא אחת כ”מוזיאון צף”.

שלום תוכננה בסטנדרטים הגבוהים ביותר לתקופתה, ונועדה להעניק לנוסעיה חוויה של פאר ונוחות, במסורת אוניות הפאר הטרנסאטלנטיות הגדולות. היא נבנתה במספנות Chantiers de l’Atlantique בסן-נזר שבצרפת, שם נבנו אוניות הנוסעים המפורסמות של צרפת, דוגמת פראנס (France). שלום הגיעה לחיפה לראשונה ב-3 במרץ 1964, ולאחר מכן הפליגה בקביעות לחוף המזרחי של ארה”ב ולאיים הקריביים. האונייה פעלה עד 1967, אז נמכרה.

דני קרוון (2021–1930) היה מחלוצי הפיסול הסביבתי (Site Specific). בראשית דרכו למד ציור, השתלם בטכניקת הפרסקו ועיצב תפאורות לתיאטרון ולמחול. משנות השישים יצר למעלה מ-70 פסלים סביבתיים ברחבי העולם.

קרוון הוא חתן פרס ישראל, ייצג את ישראל בביאנלה של ונציה ב-1976, וזכה בין השאר בתואר ”אמן השלום” מטעם אונסק”ו ובפרס הקיסר של יפן (Praemium Imperiale). פעל למען שלום, צדק וזכויות אדם, והיה מיוזמי שימור ”העיר הלבנה” בתל אביב.

במאי 1963 הזמינה חברת צים מדני קרוון, אז אמן צעיר בן שלושים ושלוש, את עיצובו האמנותי של אולם העישון במחלקה הראשונה באונייה, שכונה ”מקטרת השלום”, שם שגם אותו הציע המשורר אברהם שלונסקי.

קרוון יצר מכלול של ציורי קיר באורך כ-25 מטר ובגובה 2 מטר, וכן שמונה שולחנות מצוירים וסבכת ברזל מעוצבת. הטכניקה הייתה ייחודית: ציור בצבעי CIBA על לוחות פורמייקה לבנים, שעברו לאחר מכן תהליך חימום שהטמיע את הציור בתוך הלוח עצמו. הייצור נעשה במפעל פורמייקה מתמחה בעיירה Quillan שבחבל Aude בדרום צרפת.

היצירה, כפי שמעיד שמה, מתארת גן עדן קדום ואידילי, ובו בעלי חיים וצמחים, לצד פסוקים מכתבי הקודש בנושא השלום.

לאחר מכירת האונייה, ולפי דרישתו של קרוון, פורקו היצירות ממנה. שלושה מלוחות הקיר נשמרו בבניין המטה של צים בחיפה.

אביגדור אריכא (2010–1929) היה מגדולי הציירים הישראלים במאה העשרים. נולד בבוקובינה, רומניה. ב-1941, בהיותו בן שתים-עשרה, גורש עם משפחתו למחנות טרנסניסטריה, שם נרצח אביו. ב-1944 עלה לארץ ישראל עם אחותו, חי בקיבוץ מעלה החמישה, ובמלחמת העצמאות נפצע קשה.

למד בבצלאל בירושלים בשנים 1949–1946, ומשם יצא במלגה לבית הספר לאמנויות יפות בפריז, שם השתלם גם בטכניקת הפרסקו. בשלהי שנות החמישים ובראשית שנות השישים היה מן הקולות הבולטים של הציור המופשט, ולתקופה זו שייכות גם עבודות הקיר והשטיחים שלו.

אריכא היה בעל עיטור Chevalier des Arts et des Lettres וחבר בלגיון הכבוד הצרפתי, ותערוכות רטרוספקטיביות שלו הוצגו במוזיאון ישראל, במוזיאון הבריטי ובמדריד.

שטיח הקיר שיצר אריכא עבור שלום הוצב באולם האוכל ”הכרמל” - אחד החללים המרכזיים והמהודרים של האונייה. השטיח נארג בהשגחת האמן בסדנאות הטקסטיל אובוסון (Aubusson) בצרפת, הידועות באיכות עילית ובמסורת אריגה בת מאות שנים.

היצירה שייכת לתקופה המופשטת של האמן, ראשית שנות השישים של המאה העשרים, ערב המפנה שיביא אותו לנטוש את ההפשטה כליל ולהתמקד ברישום ובציור פיגורטיבי.

שטיח הקיר של אריכא הוא מן היצירות הבודדות שנשארו בידי החברה לאחר מכירת האונייה, ועיטר את חדר ההנהלה במשרדיה בתל אביב. לאחר תקופה ארוכה של אחסון, עבר שימור בידי יונה דרזנר, מנהלת מדור שימור טקסטיל במוזיאון ישראל, ונתלה במטה צים בחיפה, בקומה 3.